ארץ ישראל

יִתָּכֵן בֶּאֱמֶת – עֵד חֲכַם הָרָזִים! – כִּי דְּרוּשִׁים לָנוּ שְׁנֵי מֶרְכָּזִים. בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁתִּפְרַח וְתָשִׂישׂ, יִשְׁכְּנוּ חַכְמֵי טְבֶרְיָה, מָרוֹקוֹ, טוּנִיס. אֲבָל יֶתֶר חַכְמַיָּא וּשְׁאָר

הוֹי אַרְצִי, הוֹרָתִי, מַדּוּעַ כֹּה שָׁדוּף נֹופֵךְ וְעָצֵב? זִכְרוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ חוֹרֶגֶת בְּלִי מֵשִׂים עוֹלֶה עַל הַלֵּב; עַל גִּבְעָה – פִּרְחָחֵי אַשּׁוּחַ, בַּמִּישׁוֹר – יְשִׁישֵׁי