אלקס ריף

אֲנִי מִתְיַשֶּׁבֶת מוּלֵךְ בֵּין עֶשֶֹר לִשְׁתֵּים עֶשְֹרֵה. מְנַסָּה לְחַיֵּךְ, אַתְּ מוֹתַחַת שְֹפָתַיִם. בְּטוֹן הַכְתָּבָה אַתְּ מְוַדֵּאת פְּרָטִים, בּוֹדֶקֶת טֹפֶס שֶׁנִּשְׁכַּח וּמְסַכֶּמֶת: אֵין עֲבוּרֵךְ עֲבוֹדָה. סְפָּסִיבָּה,

הָיִיתִי יַלְדָּה שֶׁל אָדֹם וְלָבָן אֵם יַצְרָנִית, אָב בּוֹגֵר קוֹמְסוֹמוֹל, תְּמוּנַת לֵנִין בַּגַּן דִּקְלַמְתִּי פּוֹאֶמוֹת, שָׂנֵאתִי אִקְרוֹת חָלַמְתִּי עַל מִי שֶׁאֶגְדַּל לִהְיוֹת   הָיִיתִי יַלְדָּה