גיליון מספר 3 - שעת חירום

לפני תשעה חודשים הרגשנו שהקרקע רועדת מתחת לרגלינו. התפרעויות שהחלו במסגד אל-אקצא המשיכו במטח רקטות מרצועת עזה והתפשטו למהומות בערים מעורבות בארץ, במקביל למבצע "שומר החומות" בעזה. גם באזור שלנו היו אירועים אלימים בכפרים הערביים, ואנו, כחלק מאנשי חנתון ותושבי הסביבה, השתדלנו לקחת חלק במפגשי הידברות. רבים חשו שמרקם היחסים שעמלו לטוות לאורך שנים – נקרע, אולי אף אינו בר-תיקון.

מייד עם תום המהומות התחלנו לעבוד על הגיליון הזה, מתוך תפיסה נחושה ומלאת תקווה שאפשר לשבור את החומות שגבהו בין יהודים לערבים בארץ, ולא להוסיף עליהן שורת לבנים נוספת.

השתדלנו להביא בגיליון את קולות האנשים והנשים שחוו את המהומות, יחד עם מחשבות ותובנות להווה ולעתיד הקרוב. בחרנו הפעם גם להציג כמה יוזמות של עשיה בתחום היחסים בין יהודים לערבים. מצאנו שהצורך בהיכרות ובלמידה הדדית של שפה ותרבות חורז רבים מהמאמרים, ולוואי שנוכל לתרום לכך הן בגיליון זה והן בפעילות מכוונת בתחומים אלו בהמשך.

הגיליון החמישי של מצפה רואה אור לקראת ט"ו בשבט, חג הצמיחה וההתחדשות. המחלוקת העצומה שהתפרצה אל פני השטח במהומות תשפ"א, מקבלת בהקשר לחג הנטיעות היבט נוסף מדברי ר' נחמן מברסלב:

על ידי המחלוקת שחולקים על האדם, עושים לך טובה; כי על ידי זה יכול לגדול ולצמוח. כמו שנוטעים גרעין בארץ; אם הייתה כל הארץ הדוקה יחד, לא היה אפשר שיגדל ויצמח מהגרעין אילן, ובהכרח שתחלק הארץ קצת, כדי שיהיה מקום לאילן להתגדל. כמו כן על ידי המחלוקת שחלוקים, על ידי זה נותנים לך מקום להתגדל ולצמוח.

אנחנו חלוקים לא רק בין ערבים ליהודים, אלא גם בעמדות בתוך החברה היהודית. ר' נחמן מציע לנו לראות את פוטנציאל הצמיחה שטמון בכל מחלוקת – הרווחים שבינינו יוצרים מקום לגדילה ולהתפתחות. למעשה זה מה שאנו חוגגים בט"ו בשבט, באמצע החורף – האילנות כומסים בתוכם את הניצנים שיפרחו ויבשילו לפירות. ואף שאנו עדיין לא רואים זאת בעינינו, אנו מאמינים שהפריחה תגיע, ואנו חוגגים את התקווה ואת היכולת שתתגלה ותצא לאור.

ט"ו בשבט שמח וקריאה נעימה!

אמת ואמונה – שתי מילים שנשמעות כה דומות וניצבות סמוכות זו לזו בתפילה, אך מבטאות אולי דבר והיפוכו. האמת אמורה להיות מוחלטת, מוכחת, הגיונית, אחת וחד-משמעית; והאמונה הרי היא סובייקטיבית, אישית, רוחנית, עניין שבלב.
בשנה האחרונה נדרשנו לאמונה רבה – אמונה ביכולתם של מנהיגי המדינה לנהל את המשבר ולחלץ אותנו מן המגפה; אמונה בכישרונם של אנשי הרפואה לרפא ושל הביולוגים לפתח חיסון בטוח; אמונה ביצירתיות מערכות החינוך ובחוסן תלמידיהן; ואמונה אף בנו עצמנו, שנצליח לצאת מהסגרים בריאים, שפויים ואף טובים יותר לעצמנו ולסביבתנו.
והאמת? היא דווקא הולכת וכושלת, כדברי הנביא: "כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת"; אנו חשים שהיא הולכת ונעדרת – "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל" (ישעיהו נ"ט יד–טו). כך בחרנו לקרוא לגיליון זה, כדי לזמן דיון במקומה של האמת כיום. ביקשנו לבחון את מעמדה במציאות שבה "פייק-ניוז" היא מילת השנה, ו"פוסט-אמת" מגדיר את העידן שלנו. ניסינו לברר מה ההשפעה של תופעות אלו עלינו, מנקודות מבט שונות.
מסתבר שהמילה אֱמֶת גזורה מן השורש אמ"ן; שתי המילים יכולות לדור יחד. הגישה הפלורליסטית טוענת שאין אמת אחת – לכל אחד ואחת מאיתנו הסיפור שלו ושלה, שנושא אמת פנימית, ואין צורך להיאבק בריבוי הזה אלא לחבק את השונות והמגוון, וללמוד מהם. גם הדרשנות היהודית רבת השנים אינה עסוקה בבירור האמת המדעית שמצויה בסיפורי המקרא, אלא רואה בכל סיפור ראי לנפשנו ומקור לתובנה חדשה. אם כן, ערעור מושג האמת יכול גם להשפיע לטובה על החברה המשוסעת שלנו, ולאפשר חיים מרובי סיפורים, חיים משותפים. זאת אם נדע להבחין בין עולם העובדות, הדורש אמת, ובין עולם התפיסות והערכים, שמהותו סובייקטיביות ואמונה.
"לחיי התמימים ודוברי האמת
וכל החיים את חייהם באמת
שזוכרים את השמש ונוגעים באור…"
(מתוך השיר "שמחות קטנות", מיכה שטרית)
את האמת, על-פי המדרש, השליך אלוהים לארץ בעקבות התנגדותה לבריאת האדם, "שכולו שקרים". אך הפעם יש תקווה – היא אינה כושלת ברחוב אלא צומחת ופוגשת חברים: "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ: אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח…" (תהילים פ"ה יא–יב)
ונאמר אמן.