גליון 2 – המיתוס חוזר

יָמִים רַבִּים אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל סִפּוֹ שֶׁל הַסִּפּוּר הַמַּפְעִים אֵלָיו נִזְרַעְתִּי וְנָבַטְתִּי. מִתְבּוֹנֶנֶת, מְחַפֶּשֶׂת בָּבוּאָתִי. מִתְבַּהֶרֶת, נֶעֱכֶרֶת. הוֹפֶכֶת בַּסִּפּוּרִים..   וְאוּלַי לֹא הָיִיתִי מֵעוֹלָם? יֵשׁ

הוֹ יֶלֶד יְהוּדִי הַבֵּט הַבֵּט בְּצִדָּהּ הַפְּנִימִי שֶׁל הַקֶּשֶׁת רְאֵה אֶת אֲבוֹתֶיךָ שְׁחוּחִים תַּחַת נֵטֶל הַמְּנוֹרָה כּוֹשְׁלִים לְקוֹל מִצְהֲלוֹת הַקָּהָל וְכָעֵת שָׂא מַבָּטְךָ מַטָּה לְעֵבֶר

יֵשׁ לִי טֶקֶס הֲכָנָה אָרֹךְ לַשֵּׁנָה כְּמוֹ כֹּהֲנִים הַהוֹלְכִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה.   אֲנִי מְסַדֵּר אֶת הַשְּׂמִיכוֹת שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנוֹת לַכְּנִיסָה כְּמוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל הַנִּכְנָס לַעֲזָרָה.  

אֲבוֹתַי לֹא הִתְפַּלְּלוּ לְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה מִשּׁוּשָׁן צָפוּ יַמָּה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה בְּצִיּוֹן.   וְעָלוּ וְטִפְּסוּ בְּחוֹף מַעֲרָב וְתָהוּ בְּסוֹף מַעֲרָב וְטָעוּ בְּסוֹד מַעֲרָב וְתָעוּ.

בְּלֵילוֹת אֵין-שְׁנַת לֵילוֹת שֶׁל נְדוּדִים נוֹתַר לוֹ אִישׁ לְבָד נוֹתַר עָם לְבָדָד הַנֶּאֱבָק עִמִּי – לֹא שָֹרוֹ שֶׁל עֵשָֹו כְּנֶגְדִּי שִׁוִּיתִי – לֹא מַלְאָךְ, לֹא