כַּמָּה שָׁעוֹת אוּכַל לְהַמְשִׁיךְ כָּךְ לִשְׁכַּב עַל הַגַּב בְּבֵית מָלוֹן בְּמַעֲלֵה הַשְּׁבִיל מוטלת לְבַדִּי עַל אִי בְּסוֹף הָעוֹלָם וְאֵין פֹּה אִישׁ שֶׁיַּגִּיד לִי בְּעִבְרִית מָה
חמש וחצי לפנות בוקר, הנהג של אוּבֶּר מתקשר, הוא בחוץ. הקדים בעשר דקות. מריק מתעורר כשאני מפילה בקבוק מים מתכתי. צליל חד נשמע ברחבי הבית.
שְׁקִיעַת יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל סְתָו… שְׂרִידִים בָּעוֹף, בִּיעָף, בִּיעָף לָרוֹם! אַל עַיִן לְאָחוֹר! אַל נִיד עַפְעָף! הַמַּעֲרָב כֻּלּוֹ הָפוּךְ כִּסְדוֹם. אֲבוֹי לַמִּסְתַּכְּלִים לַאֲחוֹרָם! נְצִיב
הוֹ יֶלֶד יְהוּדִי הַבֵּט הַבֵּט בְּצִדָּהּ הַפְּנִימִי שֶׁל הַקֶּשֶׁת רְאֵה אֶת אֲבוֹתֶיךָ שְׁחוּחִים תַּחַת נֵטֶל הַמְּנוֹרָה כּוֹשְׁלִים לְקוֹל מִצְהֲלוֹת הַקָּהָל וְכָעֵת שָׂא מַבָּטְךָ מַטָּה לְעֵבֶר
יֵשׁ לִי טֶקֶס הֲכָנָה אָרֹךְ לַשֵּׁנָה כְּמוֹ כֹּהֲנִים הַהוֹלְכִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה. אֲנִי מְסַדֵּר אֶת הַשְּׂמִיכוֹת שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנוֹת לַכְּנִיסָה כְּמוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל הַנִּכְנָס לַעֲזָרָה.
אנו מודים לקרן ד. דן ובטי קאן על תמיכתם בהוצאת כתב העת.
With thanks and appreciation to the D. Dan and Betty Kahn Foundation for supporting this project.