הזמנת גיליון מודפס

גיליון מספר 1 - מתינות בוערת

תשרי תש״ף אוקטובר 2019

מצפה הוא מקום גבוה שממנו אפשר להשקיף למרחק. בחרנו בשם זה לכתב העת החדש של מדרשת חנתון כי דרכו אנחנו מבקשים לשלב בין המבט הצופה למרחוק ובין זה הפוסע על קרקע המציאות. מִצְפֶּה שואף להיות בית לרב-שיח רוחני ואינטלקטואלי חי ונוגע בסוגיות חיינו בישראל, תוך התמקדות בתחום החינוך לחיים יהודיים רבגוניים, הומניסטים וציוניים, ברוח מדרשת חנתון. מִצְפֶּה הוא גם ראשי תיבות של מנהיגות, ציונות, פלורליזם והומניזם – אבני היסוד של מדרשת חנתון, אותן אנחנו מבקשים לבנות נדבך על-גבי נדבך לבית מעורר תקווה בהווה חיינו המורכב ולמען העתיד.

הגיליון הראשון רואה אור בימי ראשית השנה, בהם מצוין גם יום הרצחו של גדליה בן אחיקם בצום גדליה. מצפה הייתה מקום מושבו של גדליהו בן אחיקם שנרצח לאחר חורבן בית המקדש הראשון וירושלים בידי הבבלים. יש המציינים בתאריך זה גם את רצח יצחק רבין, בגלל סמיכות התאריך והסמיכות הרעיונית, הנוגעת לעומק המחלוקות בעם ישראל ולדרכי ההתמודדות איתן. דרכים רבות נפרצו מאז רצח ראש הממשלה, וביניהן הקריאה להכלת ריבוי דעות ולהכרה בקיומם של גוונים שונים בעם היהודי. הכלה מבקשת מתינות ואורך רוח, ומתרחקת מקיצוניות רעיונית ומעשית. מתוך כך עולה השאלה האם יש מתינות בוערת? האם אפשר להחזיק בדעות מתונות ובה בעת לקדם אותן ולפעול למימושן בלהט, או שרק בעלי דעות קיצוניות פועלים מתוך בערה פנימית ובלהט, איך אפשר לחנך למחויבות ולהתמסרות בעולם ליברלי ופוסט-מודרני, מהי אמת מורכבת ואיך אפשר לחנך אליה בלהט – לשאלות אלה בחרנו להקדיש את הגיליון הראשון.

המאמרים שבגליון מאירים את הנושא מעולמות החינוך, החיים היהודיים, החברה ואף הפוליטיקה, ומציעים לו מענה מנקודת המבט המתונה, הבוערת מתוכה בלהט אמיתי. אתם מוזמנים לשוטט בהם בנחת, ואם הם מציתים בכם בערה – נשמח לתגובותיכם!

ניתן לקבל את הגיליון עד הבית ולשלם רק על המשלוח.

נהניתם מהתכנים שבגיליון? מוזמנים לתרום לנו כדי שנוכל להמשיך ולהפיק גיליונות נוספים.

נקה

מידע נוסף על הגיליון

תוכן עניינים:

מעוף הציפור

מתינות בוערת – הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? יואב אנדי

"ועמדו שני האנשים": כיצד מעיזים לשפוט? עודד מזור

 

צלילה

מתינות לוהטת או מתינות מחויבת? נורית נוביס דויטש

כיצד לחזק את דרך האמצע בארץ ובתפוצות  דוד גולינקין

מצב חירום כאפשרות לתיקון יאיר בר צורי

״אחדות ההפכים״ כתאולוגיה פוליטית: שמרנות, ליברליזם ומה שביניהם דויד ברק גורדצקי

 

פסיעה

חשיבה קווירית כגורם ממתן דוד גודמן

דרך האמצע בסיפורי חז"ל ירח מאירסדורף

חינוך  ומציאות מדומה גילה קן

"להפיק ממעמקי הלשון את חומר הבניין למבנה האישיות" – רנסנס יהודי, הומניות, עבריות ומקראיות בהגותו של מרטין בובר זהר אופז ליפסקי

 

התהלכות

א צדיק אין פֶּעלְץ לאה שקדיאל (סיפור)

שירים

ציורים ישי שליטין

גיליונות נוספים שיכולים לעניין אותך

גיליון מספר 3 – שעת חירום

עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה בשנה הבאה…

מאז צאת הגיליון הקודם פשטה המגפה בארץ. מגפת הקורונה, אך גם מגפת חשדנות ואי-אמון, הסתה ופילוג. אנחנו מרגישים שהשעה שעת חירום, ובחרנו להקדיש לה את הגיליון הזה, לשעת החירום על שלל היבטיה – משמעויותיה והשפעתה של "שעת חירום" מבחינה אישית, תרבותית, חברתית, לאומית, פוליטית וחינוכית. מאמרי הגיליון מנסים לברר מה מאפשרות תקנות שעת חירום ומהם מחיריהן, איך שומרים על חירות ודמוקרטיה בתקופה כזו, במה מחייבת אותנו שעת החירום המוסרית והלאומית, כבני אדם וכחברה.

גיליון זה רואה אור בסמוך לציון יום הזיכרון לרצח יצחק רבין. גם בזמן כתיבת הדברים, להבדיל, מתקיימות הפגנות כנגד ראש הממשלה. המפגינים נדחפים אל הגשרים ואל הכיכרות מתוך תחושה שזו שעת חירום. מאליה עולה הדילמה בין ערך החירות הדמוקרטית להביע דעה ולהפגין ובין החובה הבריאותית לשמור על ריחוק חברתי, לצמצם התכנסויות ובכך להגביל גם את החירות.

בניגוד לכך, לפני המבול, בעוד נח בונה את התיבה בשעת חירום מוסרית, האנשים מסביבו לא הבינו את תחושת הדחיפות. על-פי המדרש, הקריאה לחשבון נפש ולשינוי נענתה בזלזול ובהתכחשות למציאות. התוצאה הייתה תיבה שמיטלטלת על הגלים, ומנסה לשמר קפסולת עתיד. מעט מכך אנחנו חווים היום, כאשר חלקנו חיים בתחושת חירום קטלנית וחלקנו בתחושת חוסר אמון במקבלי ההחלטות ובקריאת מציאות שונה לגמרי. כולנו בתיבה המיטלטלת על פני המים.

אנו מנסים כאן לבנות גשר על מים סוערים, במילים ובמעשים.

יצחק רבין, בדבריו לפני בני נוער (בשנת 1994), קרא להם:

אל תקבלו מוסכמות קיימות, לא בחברה, לא בתחומים אחרים. חברה, מדינה, כל גוף שאיננו יודע להשתנות, לשנות, הוא גוף שהתנוון […] ואם יש משהו שצריך לייחד נוער זו מרדנות נגד מוסכמות, לא מרדנות לשם מרדנות אלא מרדנות לשם שינוי […] לקיים את אשר ראוי לקיים, לשנות את אשר דרוש שינוי, והרבה דברים דורשים שינוי […] לא צריך לשבור כלים, צריך לשנותם, להתאימם למציאות המשתנה.

גיליון מספר 2 – המיתוס חוזר

קרה או לא קרה? ההיית או חלמנו חלום? כך נשאל את עצמנו בהשתאות אחרי ימי הסגר של מגפת הקורונה.

כך גם מקובל לשאול על מיתוסים, שהם סיפורים מכוננים בתרבויות שונות, כולל זו שלנו. אבל אולי זו לא השאלה הנכונה, שכן אם אכן קרו הדברים בדיוק כמסופר, הרי שהם היסטוריה ולא מיתוס. אז מה הופך מיתוס לכזה? האם הוא חייב להיות סיפור, אגדה, לא אמיתי? או שהאמון שלנו במעשה והחזרה אליו שוב ושוב הופכות אותו מהיסטוריה למיתוס?

גיליון זה מציע להתבונן על מיתוסים בתרבותנו – היהודית והציונית, ולשאול מה משמעותם בשבילנו היום. האם אנחנו רוצים לערער על תקפותם במבט מפוכח ורציונלי, או דווקא לחזור אליהם ולהבין את תפקידם ככאלה שמכוונים אותנו לחזון מלכד, למשמעות ולעשיה ראויה הנשענת על הערכים שהם משקפים ומטמיעים בנו? מאמרי הגיליון ישאלו גם מה עושים כאשר אנחנו מזהים פער בין אותם ערכים ובין ערכינו היום.

מיתוס הוא סיפור מכונן בעל חשיבות תרבותית, חברתית, פסיכולוגית או דתית עבור החברה המאמינה בו, מעבר לשאלת המהימנות ההיסטורית שלו. גם לחברה היהודית והישראלית יש מיתוסים מכוננים, אשר חלקם נופצו במהלך השנים. נדמה שבתקופתנו אנו נוכחים בחזרתו של המיתוס לשדה החברה והתרבות הישראלית. בעידן שבו "הכל נרטיבים" – ה'סיפור' מקבל מקום מחודש שיכול להשפיע במגוון נתיבים.

בגיליון נרצה לבחון את קיומם, משמעותם והשפעתם של מיתוסים מבחינה אישית, תרבותית, חברתית, לאומית, פוליטית וחינוכית.