במהלך תפילת ראש השנה האחרון עלו בראשי שתי תובנות בעניין מערכת היחסים הסבוכה שבין יהדות ישראל ויהדות התפוצות. התובנה הראשונה הייתה שלאורך כל התפילה הארוכה
נקודות מבט שתי חוויות השפיעו עליי בהבנת האתגר הגדול, המורכב ובעל המשמעות העצומה של יחסי ישראל ויהדות ארה"ב. אמנם היו אלה אירועים קיצוניים למדי,
אתה שר צעיר וחדש, גר בחנתון ואיש ימין… מהיכן באת? ספר מעט על עצמך. בעליה לתורה אומרים: יעמוד עמיחי בן איתן וקמיל – הכול
בדברים הבאים אנסה לומר משהו מנקודת מבטו של אדם המעורב ראשו ורובו בעולם הרבני האמריקאי – רוצה לומר, ביהדות בדרך שבה היא באה לידי ביטוי
באוגוסט האחרון הייתה לי הזכות להשתתף בכינוס בינלאומי שנערך בבאזל שבשווייץ לציון 125 שנה לקונגרס הציוני הראשון. היה זה אירוע מרגש ומפעים. יותר מאלף איש
התמונה הדמוגרפית העכשווית של העם היהודי המפוזר בין ישראל לתפוצות איננה תמונה חדשה. היא דומה להפליא לתמונה שנשקפת מהמקורות ההיסטוריים של תקופת התלמוד, מהמאה השלישית
היה זה אביב 2002, שנתי השניה בקולג'. מאורעות האינתיפאדה השניה הלכו ונפרשו לנגד עיניי במהדורות החדשות ומילאו אותי בעתה. האווירה בקמפוס התדרדרה במהירות; המקום הפך
התוכנית "היוזמה למנהיגות רבנית" (RLI – Rabbinic Leadership Initiative), מתקיימת במכון הרטמן וכוללת לימוד משותף, הרצאות מדמויות מרכזיות בישראל, סיורים בארץ ושיחות רבות בין המשתתפותים.
את הצירוף "השואה השקטה" שמעתי לראשונה במסדרונות הסוכנות היהודית. המושג מתייחס לאיבוד הזהות היהודית של יהודי התפוצות; על פי הנתונים, תוך 30 שנה יאבדו 80%
יִתָּכֵן בֶּאֱמֶת – עֵד חֲכַם הָרָזִים! – כִּי דְּרוּשִׁים לָנוּ שְׁנֵי מֶרְכָּזִים. בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁתִּפְרַח וְתָשִׂישׂ, יִשְׁכְּנוּ חַכְמֵי טְבֶרְיָה, מָרוֹקוֹ, טוּנִיס. אֲבָל יֶתֶר חַכְמַיָּא וּשְׁאָר
אנו מודים לקרן ד. דן ובטי קאן על תמיכתם בהוצאת כתב העת.
With thanks and appreciation to the D. Dan and Betty Kahn Foundation for supporting this project.
