פסיעה

חשיבה קווירית כגורם ממתן

דוד גודמן

הכנסת יסודות החשיבה הקווירית אל השיח הכללי יכולה לשמש כגורם מרפא לשיח, שכן הוא איננו דורש מן התודעה להגדיר את עצמה בהתאם להבניות המגדריות. בשיח קווירי הקיטוב הבינרי הופך לקשת של גוונים

 

אף אם מיניות נראית בינרית, מבחינה צורנית ועקרונית — אין כל יסוד להניח כי אף המגדר בנוי כשניות.1
המורכבות של שאלת המגדר היא בכך שהיא לעולם משתנה, כלומר המגדר איננו מתבטא במלואו ברגע נתון בזמן.2

החשיבה הקווירית צמחה כשלב בהתפתחותה של תאוריה מגדרית שזכתה לכינוי פמיניזם רדיקלי. על אף כינוי קיצוני זה — צורת החשיבה הזאת יכולה לשמש כתבנית לשיח מתון, מכבד ומסייע. באמצעות החשיבה הקווירית והפמיניזם "הרדיקלי" ניתן לתת מקום למרחב הלימינלי שבחברה, ולעצבו כמרחב שאיננו מצוי בשליטת הנחות בינריות ונוקשות.

הרדיקליות של החשיבה הקווירית נעוצה בפער המוחלט בין הזהות המינית והמגדרית של האדם כפי שנקבעת בתודעתו, לבין זהות זו כפי שנגזרת מן הנתונים הביולוגיים והתרבותיים שאיתם הוא מתמודד במציאות. החשיבה הקווירית גורסת כי היחיד איננו מוגדר באופן בינרי, אלא להפך; כל יחיד ויחיד מוגדר באופן אישי כחלק מספקטרום זהויות רחב ביותר. אם קינסי ערער על החלוקה הבינרית של הנטייה המינית (הומו-הטרו), והציג את הפער שבין הנטיות המיניות כנקודות שונות — החשיבה הקווירית עושה מהלך דומה בספקטרום3 ביחס לזהות האישית של כל יחיד. צורת החשיבה הזאת היא רדיקלית בכך שהיא לוקחת את הקרע שבין הביולוגי והתרבותי אל נקודות הקיצון המרחיקות ביותר. אולם דווקא מתוך הניסוח של הפרדוקס המוחלט בין הביולוגי והתרבותי, ניתן לכונן יסודות לשיח מתון ומקבל על אודות הספקטרום המיני והמגדרי.

סימון דה-בובואר קבעה כי "את לא נולדת אישה, כלומר, הנשיות איננה תוצר של את נעשית אישה"4. הנתונים הביולוגיים של האישה כאדם אלא נגזרת מן המסגרת התרבותית המחלקת את החברה באופן בינרי. מתוך כך מחלקת החשיבה המגדרית בין ההבחנה הביולוגית (זכר-נקבה) לבין ההבחנה התרבותית (איש-אישה). אולם במסגרת החשיבה הקווירית ההבחנה הזאת מקבלת משמעות חדשה ופורצת דרך. החשיבה הקווירית מציגה את הפער שבין הביולוגי והתרבותי לא רק כעניין חברתי, של משטר ונורמות המסדירות את היחסים בין המינים והמגדרים בחברה, אלא אף כעניין אישי, כלומר כפרדוקס קוגניטיבי ופנומנולוגי בין האדם לבין גופו ותרבותו. על-פי באטלר, הזהות המגדרית איננה מוגבלת לכינון שייכות במסגרת פוליטיקה של זהויות, להפך; התאוריה הקווירית בוחנת את היחיד שתודעתו קרועה בין זהותו האישית לבין הנתונים במציאות המבנים את שיוכו המגדרי.

החשיבה הקווירית איננה מערערת רק על החלוקה בין הזכר והנקבה (הגוף הביולוגי) ובין האיש והאישה (הפרסונה התרבותית); היא אינה מערערת רק על החלוקה בין ההומו וההטרו (התשוקה המינית) — אלא היא מערערת אף על החלוקה שבין הסיס והטרנס, בין האדם המזדהה עם המין והמגדר שאליהם הוא משויך, לבין אדם המסרב להזדהות עם הנתונים הניסיוניים (מושג זה יוסבר בהמשך), ואף פועל לשנות אותם. החשיבה הקווירית בוחנת את הסובייקט של הפנומנולוגיה, באשר הקשרו המיני והמגדרי מוטל בספק מכול וכול. התודעה הפנומנולוגית, טוענת באטלר, איננה כפופה לחלוקה הבינרית של זכר ונקבה או איש ואישה. ההנחה כי המגדר של התודעה זהה עם המגדר הנקבע באמצעות הביולוגיה או התרבות היא הנחת יסוד שגויה — התודעה איננה מזוהה עם הניסיון, אלא מתנה את צורת הופעתו.

הסובייקט הקווירי הוא הסובייקט שאיננו מקבל את זהותו מן הניסיון הביולוגי או התרבותי, ואף להפך — הוא מוכן להתעמת עם הזהויות המודבקות אליו מבחוץ ולהישאר נאמן לזהותו האישית. הקוויר אומר: "אתה לא תגדיר אותי! לא תקבע את זהותי!". כאשר הקוויר עומד על זהותו הוא איננו פונה אל החברה בלבד כדי לקבל הכרה בזכויותיו. הקוויר מסרב לקבל את ההבניה הביולוגית כשם שהוא מסרב לקבל את ההבניה התרבותית. הפרדוקס של המין והמגדר, בחשיבה הקווירית, אינו רק פרדוקס חברתי-תרבותי אלא קודם כול פרדוקס אישי של הסובייקט. הקוויר מפנה את דיבורו אל תוך עצמו — פונה אל גופו ואל הגדרתו החיצונית ומערער עליהם. זהותו המינית והמגדרית של הקוויר איננה נובעת מהגדרתו החברתית ואף לא מתוך שיוכו הביולוגי או נטייתו המינית, אלא אך ורק מן הקוויריות — אותה נקודה ייחודית בספקטרום של זהויות שבורות.

החשיבה הקווירית — רקע תאורטי

כיום מקובל לזהות את הטרנסמגדריות עם אנשים הנמצאים בתהליך פלסטי-הורמונלי לשינוי המין הביולוגי, או עם אנשים המערערים על הצו האופנתי (cross-dressing) ומתוך כך על הנורמות התרבותיות המשייכות את הסוכנים בחברה על-פי נתונים זהותיים. אולם, זה הוא רק ביטוי קיצוני של תופעה רחבה הרבה יותר. התהליך המוביל לשינוי החזות החיצונית אינו אלא תוצאה של חוסר הזדהות של התודעה עם השיוך המיני והמגדרי המוקנה לה באמצעות הנתונים במציאות. החשיבה הקווירית מצביעה על כך ששאלת ההזדהות או חוסר ההזדהות עם השיוך המיני והמגדרי איננה תלויה בשאלה אם אכן בפועל האדם לוקח חלק בתהליך לשינוי מין.

באמצעות הפנומנולוגיה ניתן לחלק בין ההיבט הראשוני של התודעה לבין ההיבט הניסיוני. הנתונים הביולוגיים והתרבותיים הם ניסיוניים, בעוד החשיבה הקווירית בוחנת את הפנומנולוגיה של המגדר. על-פי באטלר השאלה המגדרית היא קודם כול שאלה של זהות, ועל כן יש לבחון אותה מנקודת המבט של הזהות העצמית של התודעה. באטלר מדגישה את ההיבט הפנומנולוגי של הסוגיה המגדרית, ועל כן בוחנת את היחס בין התודעה לבין הגורמים המגדירים אותה.5

התודעה איננה נקבעת על-ידי נתונים במציאות, כיוון שהתודעה היא המתנה את המציאות. יש לבחון את הזיקה שבין התודעה ובין הנתונים שבמציאות, אולם זיקה זו אינה בגדר זהות. במילים אחרות, הנתונים הביולוגיים והנתונים התרבותיים אינם מגדירים את הסובייקט אלא הסובייקט, כתודעה עצמית, מתמודד עם הנתונים של המציאות.

מהגותו של פוקו ניתן ללמוד כי סדר השיח שבמסגרתו מובנים הנתונים הביולוגיים והתרבותיים אינו אלא מבנה של כוח ושל שליטה. הצגת השאלה המגדרית מתוך הנתונים הביולוגיים או התרבותיים מכוננת סדר הייררכי. על כן הצגת התודעה כזהה עם הנתונים איננה מגדירה את התודעה אלא דווקא כופה עליה את סדר השיח ההייררכי של "האמת".

בחיבוריו השונים פוקו מצביע על כך שסדר השיח במסורת המערבית מבוסס על כינונה של נורמטיביות כללית ומחיקה של כל פרט החורג מן הסדר הנורמטיבי. ממסד זה אף פועל לשמר את הסדר הנורמטיבי באמצעות הייצור הטכנולוגי של אמצעים ביולוגיים ומסחריים. גם הנתונים הביולוגיים וגם הנתונים התרבותיים אינם "טבעיים" או "אמיתיים"; נתונים אלו אינם אלא גורמים בסדר ביו-פוליטי שמטרתו היא קיבוע גבולות נורמטיביים לסדר השיח.6

סדר השיח המגדרי, על-פי פוקו, מושתת על הפער שבין הבריאות ובין החולי. הבריא הוא היחיד שזהותו ונטייתו המינית היא נורמטיבית, כלומר מוכוונת להתרבות ולהולדה; החולה, לעומת זאת, הוא הסוטה שאיננו מוכן לקבל את הנתונים שסדר השיח כופה עליו ומחפש את סיפוקו המיני מחוץ לסדר ההתרבות האנושי. הדיכוי המגדרי, טוען פוקו, אינו מסתכם בשלילת זכויות על רקע מגדרי או בדיכוי תרבותי — הדיכוי המגדרי הוא מחיקת הזהויות החולות. סדר השיח המערבי איננו מבטא אלא את הזהות המינית "הבריאה" בלבד. אולם מי יקבע איזו זהות נחשבת בריאה?

החלוקה הבינרית מעלה שאלה נוספת, והיא — האם ניתן לשנות את המגדר? לשאלה זו ישנן משמעויות פרקטיות לחלוטין ביחס לשאלה באיזו מידה תהליך לשינוי מין אכן מצליח להוביל להזדהות של הסובייקט עם מינו החדש. נקודה זו ניצבת בבסיס מחקרו של שאלתו היא האם בתקופתנו, אשר בה פרסיאדו.7 ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת שינויים של ממש בנתונים הביולוגיים והתרבותיים — האם בתקופה זו יכול אדם לשנות את זהותו המגדרית?

לעיתים פועל הקוויר לשנות את הנתונים בפועל, ולגבש את הופעתו הגופנית והחברתית בהתאם לתודעתו. ההתפתחות הטכנולוגית, טוען פרסיאדו, חדרה אל המרחב של המיניות באמצעות החידושים הפרמקולוגיים ובאמצעות שינוי פני הצרכנות המינית הנגזרת מעליית הפורנוגרפיה המצולמת והמוסרטת. המהפכה הטכנולוגית הנוכחית הביאה עימה חידושים רבים אשר באמצעותם יכול האדם להגמיש את הנתונים המבנים את שיוכו המיני והמגדרי: בתחום התרופות — יצירת גלולות הורמונליות; בתחום הרפואה הפלסטית — יצירת פרוטזות רכות לשימוש מיני; בתחום הפורנוגרפיה — הפצת מגזינים פורנוגרפיים ועליית הקולנוע הפורנוגרפי. כל אלו הובילו למצב שבו הזהות המינית מושפעת באופן ישיר מן התעשיות הגדולות ביותר בשוק. אולם הניסיון האקטיבי לשינוי גופני או חברתי אינו אלא תוצאה של היסוד הקווירי הראשוני — היסוד הפנומנולוגי. שינויים אלו כולם אינם אלא מחדדים את השאלה הקווירית, כיוון שאין בנמצא כל תהליך הורמונלי או פלסטי שבאפשרותו לגשר על הפער שבין התודעה ובין זהותה המגדרית. כלומר, אף מי שעבר תהליך שבאמצעותו השתנו הנתונים המציאותיים שלו, עודנו מודר ונדחה מסדר השיח "הבריא".

לעומת החלוקה הבינרית שבין הבריא והחולה, החשיבה הקווירית טוענת כי אף אדם איננו בגדר סיסג'נדר מובהק, ואף אין בנמצא טרנסג'נדר מובהק. כל אדם הוא קוויר באופן פנומנולוגי, כלומר, בעל מערכת יחסים של קרבה ודחייה עם הזהות המינית והמגדרית שלו. השאלה אינה מי אכן נמצא בתהליך של שינוי מין בפועל. הקוויר איננו רק מי שאנו מכנים כיום טרנסג'נדר (כלומר, מי ששינה את מינו). מעבר לכך — אף הסובייקט הפועל לשינוי צורתו הביולוגית, אין באפשרותו לגשר על הפער שבין תודעתו וזהותו המגדרית. הקוויר הוא טרנסג'נדר כיוון שהוא לעולם איננו בטוח מה יחסו האישי אל מינו הביולוגי ואל שיוכו המגדרי.

הקוויר הוא מי שחש בפער בין הנתונים האישיים שלו לבין תודעתו העצמית. מבחינה פנומנולוגית תודעתנו היא תודעה קווירית, כיוון שאין זהות מוחלטת בין התודעה לבין הנתונים המבנים את שיוכה המיני והמגדרי. לעומת הבינריות סיסג'נדר-טרנסג'נדר — קוויריות היא ספקטרום של הזדהות וחוסר הזדהות עם השיוך המיני והמגדרי.

משטור בינרי או ספקטרום של זהויות

אף על פי שהחשיבה הקווירית היא שיטה רדיקלית המערערת על הסדרים הבסיסיים של מנגנוני ההבניה החברתיים — הרי שדווקא מתוך הערעור על סדר השיח הקיים ניתן לכונן שיח מכבד על מגדר ומיניות. החלוקה הבסיסית בין הזכר והנקבה או בין האיש והאישה איננה חלוקה ברורה ומוחלטת, ועל כן נדרשת ההכרה בכך שזהותו האישית של היחיד איננה ניתנת להמשגה באמצעות חלוקה בינרית ופשוטה. החלוקה הבסיסית אלא אופן הבניה שמטרתו אינה "האמת" של המיניות(8) משטור ושליטה. התודעה הקווירית היא התודעה המסרבת למשטור החיצוני ואיננה מוכנה להבנות את זהותה המינית והמגדרית בהתאם לחלוקה הבינרית שבין הגבר (הפרסונה) והאישה (האחר). החלוקה שבין הגבר והאישה אינה שונה ביסודה מן החלוקה שבין הבריא ובין החולה. על-ידי החלוקה הבינרית נוצר שיח של הסללה — שיח המעלה על נס פרסונות נורמטיביות ובריאות, ומדחיק החוצה את האחר החולה.

ביקורת זו יכולה לשמש כבסיס לשיח מתון ומכבד. בעוד החלוקה הבינרית של הזהות המינית והמגדרית יוצרת סדר שיח כוחני במהותו, החשיבה הקווירית איננה מוחקת אף זהות מן השיח, כיוון שהיא איננה פועלת בתוך מנעד קוטבי. הריבוי של הזהויות נמנע מכל סוג של הנגדה ושלילה; להפך — השוני בין הזהויות מובן מאליו. הזהויות אמנם שונות זו מזו, אך אין כל אפשרות להבניית סדר הייררכי בין זהויות "נכונות" יותר או פחות.

הפתח לריפוי השיח הוא ההכרה בכוח ובאלימות הטמונים בו, הכרה בכך שמטרת הבינריות של השיח איננה ההבחנה בין הזהויות השונות אלא ההסללה והמשטור. בניגוד לחלוקה שבין הנורמטיבי (הבריא) והסוטה (החולה), טוענת החשיבה הקווירית כי הפער שבין התודעה העצמית ובין הזהות המינית והמגדרית של האדם איננו מחלה. כל אדם ואדם מתמודד לעיתים עם חוסר ההתאמה בין הזהויות השונות. הדבר איננו נובע מחולי אלא דווקא מהתפתחותו הטבעית של האדם.

היחיד לעולם איננו בריא לגמרי או חולה לגמרי, התודעה לעולם אינה גברית לגמרי או נשית לגמרי. המפנה הקווירי מאפשר ליחיד לגבש בעצמו את זהותו המינית, מבלי לדחוק את עצמו אל המנגנונים הבינריים הכופים על תודעתו זהות לא לו. כעת היחיד אינו נדרש להכריע אם הוא גבר או אישה ואם הוא זכר או נקבה. התודעה היא עימות מתמיד בין הנתונים, עימות שלעיתים יוצר הזדהות מסוג זה ולעיתים מסוג אחר.

לא החברה מכריעה מה מגדרו של היחיד. אף גופו של היחיד איננו מכריח שיוך מיני מסוים. היחיד אמנם ניצב אל מול נתונים חברתיים וגופניים, אך זהותו המינית אינה אלא היחס שבין תודעתו העצמית לבין נתונים אלו. השאלה של הקוויריות היא השאלה של תודעה שסועה הנקרעת אל מול נתונים הכופים עליה שיוך מיני ומגדרי שאינה מעוניינת בו.

אם לוקחים את התובנה הפנומנולוגית של החשיבה הקווירית צעד אחד קדימה, ניתן להיעזר בה לשינוי צורת השיח. את הפרדוקס של הפער בין התודעה והזהות המינית והמגדרית ניתן להניח, במידת מה, אצל כל אחד ואחד. אין להניח כי הפער נמצא תמיד בנקודת הקיצון המוחלטת, וייתכן כי אדם אכן מזדהה לעיתים תכופות עם הנתונים הביולוגיים והתרבותיים שלו. אך כל אחד ואחד ניצב אל מול השאלה: מה היחס בין השיוך המיני והמגדרי שלי לבין תודעתי האישית, מבעד לכל ההבניות? האם ההבניות אכן מייצגות אותי? כולנו קווירים כיוון שכולנו מתמודדים עם הפער שבין זהותנו לבין מנגנוני הכוח הכופים על תודעתנו הגדרות. כולנו קווירים כיוון שתודעתנו, לעיתים, מסרבת לקחת חלק בהבניה.

כעת, לאחר שעמדנו על כך שהחשיבה הקווירית עומדת על פרדוקס כללי של התודעה, ניתן להזיח את השאלה. אם הקוויר איננו האחר והחולה, אם הקוויר הוא דווקא אני, כלומר תודעתי העצמית — הרי שהשאלה איננה מי קוויר ומי איננו. השאלה כעת היא — כיצד מתמודדים עם הפער? מה עלינו לעשות נוכח השוני המהותי בין זהותנו האישית ובין הנתונים הנכפים עלינו מבחוץ? כל אחד ואחת מוצאים את דרכם עם התמודדות זו. יש כאלו המתמודדים עם הפער בתוך עצמם ויש כאלה הפועלים לשנות את שיוכם וזהותם גם כלפי חוץ. גם אלו וגם אלו מתמודדים עם פערים עצומים בין הנתונים האישיים שלהם לבין תודעתם העצמית.

התשובה לשאלה היא ההכרה בספקטרום הרחב של הזהויות המיניות והמגדריות. באמצעות הספקטרום ניתן להשיב כי ההתמודדות הטובה ביותר עם הפער היא קבלה עצמית. כלומר, ההבנה כי הפער הוא חלק הכרחי מהיותנו כתודעה, ועל כן פער זה איננו עושה אותנו "חולים". עלינו ללמוד לקבל את הפער, ומתוך כך להכיר בכך שישנם כאלו היכולים להתנהל לצד הפרדוקס בין הזהויות השונות וישנם כאלה שהתמודדות זו גובה מהם מחיר קשה מנשוא. אם נלמד להבין את הקושי ואת הכאב של הפער בין הזהויות, נוכל לסייע ליחיד המתקשה לגבש את זהותו האישית.

כשם שהתודעה איננה אחדות אחת, אלא ריבוי מגוון של מהויות שונות — אף הזהות המינית והמגדרית עוברת תמורות בזמנים שונים ובתקופות שונות. אסור שאת גבולות השיח יקבע הממסד המדעי האוחז בכוח הביו-פוליטי, ואסור שהספקטרום ייקבע באמצעים טכנולוגיים ומסחריים. זאת כיוון שלא הביולוגיה ולא התרבות הן שמכתיבות את הזהות המגדרית. הזהות המגדרית איננה אמצעי לשיוך קטלוגי — להפך, האדם כתודעה מתמודד עם שיוכים שונים הנכפים עליו במציאות. הזהות המגדרית אמנם מגיבה אל ה ִקטלוגים השונים התלויים בה, אך אין להניח כי התודעה אכן מזדהה עם הגדרות אלו. אף אם ישנה הזדהות מסוימת בין האדם לבין הנתונים הנכפים עליו, ברור כי לעיתים נתונים אלו מתאימים יותר ולעיתים פחות.

החשיבה הקווירית מעוררת אותנו לעבור מן ההבניה הבינרית של השיח אל עבר הספקטרום. לאמיתו של דבר, אף המשטור הבינרי של השיח איננו בינרי — הוא חד-ערכי בלבד. הזהות היחידה היא זהותו של הבריא. לעומת זאת, החולה איננו זהות בפני עצמו, אלא הוא החסר משמעות. השיח הבינרי איננו מציב את הבריא ואת החולה זה לצד זה — החולה נמחק לחלוטין לטובת שיח של בריאים. הספקטרום מתמודד עם מחיקה זו כיוון שהוא איננו מאפשר ל"בריא" לקבוע מה הם גבולות השיח. גבולות השיח נקבעים על-פי המשוחחים ולא מתוך הבניה מופשטת. התודעה לעולם איננה צורה מוחלטת הניתנת לתיאור באמצעות מבנה, זאת כיוון שהתודעה מתגבשת ומתפתחת לאורך זמן. הספקטרום איננו קובע חוקים של "נורמטיביות" שעל כל היחידים לכפוף עצמם אליהם.

הספקטרום איננו מתקן את הפער ומגשר מעליו; הוא מאפשר לאדם להישאר קרוע בין נתונים שונים המבנים את זהותו. באמצעות הספקטרום ניתן לקבל את השוני, כיוון שהשוני איננו מחלה אלא ייחודיות — אין "נכון" או "לא נכון" בשאלת הזהות המגדרית. גם באטלר וגם פוקו אינם מתכחשים לקיומו של מבנה זהויות בינרי, ואינם מנסים לצייר צורה אחדותית והרמונית של התודעה. להפך, התודעה אכן מתמודדת עם מבני כוח הממשטרים את הזהות, ואין שום יסוד להניח כי ישנה תודעה שאיננה תלויה ביחס זה. יש להפנים שמנגנוני הכוח קיימים והם פועלים בתוך סדר השיח. על כן האדם מתמודד עם זהויות מגדריות הנכפות עליו מבחוץ.

חקירת תולדות התפתחותו של סדר השיח הבינרי מסייעת לנו להכיר בכך שהחלוקה בין הקוויר והנורמטיבי אינה אלא יצירה של מדרג והייררכיה. חלוקה זו מטרתה לכפות על השיח את לשונו של הנורמטיבי, של "הבריא". הספקטרום הקווירי, לעומת זאת, איננו מכיר ב"אמת" של המיניות — ועל כן מדובר בשיח מכיל ומקבל. שיח מעין זה איננו מוחק את הזהות הניצבת לצידו, אלא מבקש לפגוש אותה — לשאול כיצד התודעה האחרת מתמודדת עם הפער ועם השוני. השיח איננו תוצאה של שכפול התודעה על בסיס החוקיות הנורמטיבית, להפך, השיח אפשרי רק באשר הריבוי קורה בפועל — כאשר תודעות שונות פוגשות זו בזו. התודעה פוגשת בתודעה אחרת בדיוק בנקודה שבה היא פוגשת את התפר שבין הנתונים החיצוניים ובין הזהות האישית. אני מכיר בספקטרום של הזהויות לא מפני שפגשתי באדם אחר עם זהות שונה משלי, אלא מפני שבתוך עצמי אני מוצא ספקטרום רחב ומשתנה. הספקטרום הקווירי איננו כופה על היחיד להתחייב לזהות כזו או אחרת, מטרתו דווקא להצביע על השינוי הזהותי התדיר. מי שאיננו מזדהה עם השיוך המגדרי איננו בגדר סוטה, אלא להפך — מדובר באדם שאיננו מוכן לשמר את מערך הכוחות הנכפה עליו.

הכנסת יסודות החשיבה הקווירית אל השיח הכללי יכולה לשמש כגורם מרפא לשיח. גורם שאיננו דורש מן התודעה להגדיר את עצמה בהתאם להבניות המגדריות. גורם המבין את המחיר של הבניות אלו, ומושיט יד לסייע לכל יחיד ויחיד לאיחוי השבר שבין הזהויות המתרוצצות בתוכו. מובן ששבר זה איננו ניתן לאיחוי באופן מלא, אך מנגד, את המחיר האישי והחברתי ניתן למזער. החשיבה הקווירית טוענת כי לא הפער הוא הבעיה; הפער איננו אלא נקודת מוצא, הבעיה היא הניסיון למחוק ולהשתיק את הפער על מנת לכונן סדר שיח "בריא" ונורמטיבי. היחיד הנדחק מן השיח הנורמטיבי (השיח של הבריאים) הוא שיניח את היסודות לשיח קווירי — אשר בו הקיטוב הבינרי הופך לקשת של גוונים.

דוד גודמן — מוסמך לרבנות מטעם בית מדרש 'הראל', מפיק בתחומי הרדיו והפודקאסט ותלמיד מחקר בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית.

הערות שוליים

  1. Butler 1990, p. 10 (מובאות הפתיחה היו נתונות לתרגום חופשי של המחבר, ד.ג.). 
  2. Butler 1990, p. 22.
  3. Kinsey 1948; Kinsey 1953. כזו היא גם חלוקתו של סטולר בין גבריות ונשיות והצגת הספקטרום בין השניים: Stoller 1968. 
  4. דה-בובואר 2007.
  5. Butler 1990; Butler 1993. 
  6. פוקו 1996. כבר בכתביו המוקדמים (תולדות השיגעוןסדר השיחלפקח ולהעניש) חושף פוקו את תפקידו הממשטר של סדר השיח ביצירת שיח נורמטיבי ובריא, המוחק כל ביטוי של היוצא מן הכלל. תולדות המיניות I מצביע על האלימות הנעוצה בסוגיית השיוך המגדרי והנטייה המינית. בכתביו ובהרצאותיו המאוחרים יותר בוחן פוקו את האמצעים הביו-פוליטיים המכוננים את סדר השיח הנורמטיבי. 
  7. Preciado 2013; Preciado 2018. 
  8. מונח שטבע פוקו באירוניה בחיבורו תולדות המיניות I. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

מדרש

בין שני הצדיקים, רבי יצחק מווּרקִי ורבי מֶנְדל מקוֹצְק, שררה אחווה ורעות. ואולם חסידיהם של אלו נתונים היו במחלוקת. פעם אחת הזדמנו שניהם לעיר אחת,

קרא עוד »

נשלים

זוֹ אֵינָה עֲיֵפוּת, אֶלָא פָּחַד זֶה אֵינוֹ רָעָב, אֶלָא מַחְסוֹר. קִנְאָה בִּלְבוּשׁ בִּקֹּרֶת אֵין זוֹ עֶזְרָה, כִּי אִם קִלְקוּל. אַךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִמְצֵאת בְּתוֹכִי בְּדִיוּק בַּמִנוּן

קרא עוד »