גדי טאוב הוא פובליציסט וסופר ישראלי, דוקטור להיסטוריה של ארצות הברית, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים במגמה לתקשורת ומדיניות ציבורית, ומהמבקרים הבולטים של הפוסט-מודרניזם בישראל.
בין שני הצדיקים, רבי יצחק מווּרקִי ורבי מֶנְדל מקוֹצְק, שררה אחווה ורעות. ואולם חסידיהם של אלו נתונים היו במחלוקת. פעם אחת הזדמנו שניהם לעיר אחת,
שנת 2020 תיזכר כשעת חירום עולמית ולאומית בעקבות מגפת הקורונה. ישראל עברה סגר מלא ממושך וסגר חלקי מתמשך, תוקנו תקנות רבות לשעת חירום, הוקמה ממשלת
טייס, תא"ל במיל', וחוקר שואה. לחם במלחמת יום כיפור, היה מיוזמי תוכנית "עדים במדים" והוביל משלחות רבות של קצינים בפולין. בארבע השנים האחרונות יצא אמיר
הייתי ילדה צעירה כששמעתי את יללת האזעקה ביום הכיפורים, בשתיים בצוהריים, אך אני זוכרת עד היום את תחושת החירום הברורה שאפפה את הכול. לאיש לא
הימים ימי קורונה. בישראל ובעולם כולו יש ניסיונות מגוונים של ממשלות להתמודד עם הסכנה. אחת הפרקטיקות המרכזיות להתמודדות היא שימוש בקטגוריה המשפטית של "מצב החירום".
לִפְנֵי אוֹתוֹ אֶחָד, שֶׁהוּא מְקוֹר תִּקְוָתֵנוּ, נִצְנוּץ הָאוֹר מִבַּעַד לַאֲפֵלָה, אָנוּ מוֹחִים עַל צַעַר הַחַיִּים. אָנוּ מְשַׁוְּעִים בִּכְאֵבֵנוּ וּבְזַעְמֵנוּ. מוּבָן לָנוּ הַצֹּרֶךְ בְּהַסְתָּרַת הָאוֹר, וְאַף
במילים אלו סיים בעל הטור המפורסם ג׳ימי ברֶסלין את הטור שלו בעיתון ״הֶראלד טריבּיוּן״ בניו-יורק לאחר רצח הנשיא ג׳ון קנדי. בזמן שכל עיתונאי אחר סיקר
בקיץ האחרון השתתפתי בערב לזכרו של ברל כצנלסון. בהכנותיי לקראת ערב הזיכרון קראתי בכתבי כצנלסון ועברתי על מסמכים בחיפוש אחר משהו שמזכיר את התקופה שלנו
ארבעה ימים לאחר ה' באייר תש"ח הוכרז במדינת ישראל מצב חירום, במטרה לתת לממשלה כלים מיידיים ויעילים על מנת להתמודד עם האיום על עצם קיומה
אנו מודים לקרן ד. דן ובטי קאן על תמיכתם בהוצאת כתב העת.
With thanks and appreciation to the D. Dan and Betty Kahn Foundation for supporting this project.
